מחשבות בלב איש
13 במרץ 2025, מחשבות לקראת המפגש אצל רונן וענת עם הגיעי לגיל 69 בהגיעי לגיל 69, רגע לפני האקסיט הגדול, חשבתי על מצבי, ומצבנו, וחשבתי: אובייקטית, המצב מצויין, ואולי עולה על צפיות עבר בהרבה מובנים. אפשר לתלות את הביצים (וכי מה עוד יש לי לתלות?) וללכת לדוג. לדוג? זה הכל? זו השאיפה האולטימטבית והדבר שמחכה לי בסוף הדרך?? ואני שואל: מדוע אנשים בגילי ובתנאים כמו אלה בהם אני חיי בכל זאת חווים רגשות מטרידות של מרירות, עצבות, כעס, תסכול, חוסר אונים אכזבה ודאגות? התחושות הללו מגיעות כתמהיל שמתשנה בכל פרק זמן, והמינונים גדלים וקטנים בהתאם לנסיבות רגעיות ולעיתים, ואף ניתן לומר במרבית הזמן אינן קיימות, אבל אני מודה: לעיתים הן צצות. תהיתי מהיכן זה מגיע, ולמה. אני מועד היטב למגבלות של חלק מהקהל שהתאסף כאן הערב אצל ענת ורונן, ולכן אעשה שימוש במילים בנות שתיים ושלוש הברות לכל היותר, עממיות וקלות להבנה, ואצמצם את המשפטים באורך, ובעיקר בעומק הרעיונות שמאחוריהם. אובדן יעוד ושינויים בזהות – השנויים ואף רק ההפחתה בהיקפי המשרה גורמים לתחושה של חוסר רלוונטיות, וזאת בעיקר לאנשים שעבורם העבודה הייתה...